5 שלבי החילוץ
משנים מצב צבירה - חסמים וגישת ההצלחה
מגיעים למקום חדש. מפגש. סדנא. לא הכל לגמרי ברור. יש רק הבטחה שדברים הולכים להשתנות! ויש תחושה שיש על מי לסמוך ולמה לצפות…
מתחילים בעשייה. ישר. בלי הרבה עניינים! מרענן…
בוחרים להסתכל על מה שטוב. שחזק. שעובד אצלי ואצל כולם. אוירה שונה ולא מוכרת.
לומדים על תקיעויות, מה מעכב אותי מלהצליח? ולא פחות חשוב, לומדים איך כן להצליח!
מדברים פה אחרת…
אני מתחיל להתחבר לגישה אחרת, לשפה אחרת. לקצב טוב ועוצמתי. מקבלים מוטיבציה.
השינוי מתחיל.
הלו לאן??? - מה חשוב לי? ערכים וקבלת החלטות
אז מה עושים עם מוטיבציה?
לאיזה כיוון ללכת?
לא לגמרי ברור...אבל, כשמתחילים לבדוק מה חשוב לי ומה באמת מניע אותי, התמונה מתחילה להתבהר.
מקבלים כלים שמקדמים החלטות. ומתחילים להתקדם.
הבדיקה של מה שחשוב לי בחיים, בעבודה, ביחסים, פתאום שמה אור על המשך הדרך. מתחילים לקבל בטחון שהדרך תהיה כמו שאני רוצה. בכיוון הנכון.
אני מרגיש את השינוי קורה. פשוט ככה. רק מעצם הנוכחות. תהליך מעניין ומחדש. וחזק!
יאללה בדוך ! - סיפור ההצלחה שלי
ועכשיו אני כבר מוכן ורוצה להמשיך למקום טוב!
שמתי בצד המון מחשבות שעיכבו אותי.
לומדים ליצור 'סיפור חדש'. סיפור של הצלחה. שיש בו את כל המרכיבים החשובים.
אני כבר בתוך השינוי. לא מבחין בכל פרט אבל יודע שכבר אין דרך חזרה!
כותבים את הסיפור ויוצרים משמעות: עשיה/שיתוף/התנדבות/עבודה - שהם מקום לשינוי לקרות ולהראות בו. יוצרים את העתיד. הכח של הדמיון ושל הרצון מוביל אותי לראות איך באמת אפשר לשנות.
מתחילים לחשוב על דרכי פעולה. על כיוונים פרקטיים שבהם אפשר לממש את עצמנו עם הכלים החדשים שיש לנו.
עוד שנייה אני שם - חזון ומטרות
יוצרים חוסן אישי, מכירים בגישה החדשה, מתגברים על חסמים, מפתחים מסוגלות עצמית.
זה בול הזמן להתחיל לבנות תוכנית. בכיף.
האמונה שזה יצליח, מדייקת את הפרטים הכי קטנים. אני חושב על כל צעד שצריך לקרות כדי שהדבר הגדול ייקרה. ואני בטוח שהוא יקרה. בטוח.
מרגיש כבר יותר קליל ועם זאת חזק עם עצמי. מסוגל להתגבר על פחדים ומחסומים!
מייצרים יחד "חזון". שזה התמונה המיטבית של העתיד.
מציבים מטרות. זה מאתגר ויוצר לחץ טוב. חיובי. לא מוכר לגמרי….
הניסוח הנכון והסדר המדוייק, בונים "סולם" שבו נטפס אל עבר המטרה.
"הזון Zone" - טקס השינוי
זהו. הגיע הרגע!
עוד שניה, ואני הולך לזרוק מעלי טון של משקל עודף, של מחשבות מעכבות ושל הרגלים שלא קידמו אותי לאן שרציתי באמת.
מתכוננים ל'טקס'... יודעים שאין דרך חזרה. והולכים על זה באומץ. בנחישות. קצת כמו לוחמים...
אני מרגיש את דפיקות הלב. את הפחד. אפילו את הרצון לחזור אחורה...אבל, אני יודע שאני לא לבד! ושאין סיכוי וסיבה לוותר.
הטקס מתחיל...חזק ומרגש. ועוצמתי .
לא מבין הכל. רק יודע שיהיה בסדר. ממש בסדר.
זהו...אין דרך חזרה!
אני ממשיך אל עבר ההצלחה!
המסלול מתוכנן והעתיד צופה דברים גדולים!
