הסיפור שאני מספר/ת לעצמי - חלק א'

אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים. בקטע טוב.

סיפורים על כל מה שקורה לנו.

על סיטואציות, אפילו לפני שהן קורות (wishful thinking), על אנשים שאנחנו פוגשים,

זה עניין טבעי ויומיומי שקורה כל הזמן לכולנו.

כל כך טבעי ויומיומי, עד כדי כך שאנחנו לא שמים לב ואז גם לא תמיד מודעים.

לא מודעים לכל המצבים בהם זה קורה ובעיקר, אולי, לחלק היותר משמעותי, למשקל.

לאיך ולכמה זה משפיע עלינו, מנהל, מוביל ומכתיב לנו את ההתייחסות ודרכי הפעולה.

הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, נובע מתוך: האופי, הסגנון, האמונות (הדיספונקציונליות), הפרדיגמות, הערכים ועוד.

והסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, מעורר גם רגש. מה שמעצים את החוויה...

ואם הסיפור שאני מספר/ת לעצמי תוקע/ מקבע/ לא מקדם אותי, מה עושים? איך מנצחים?

בשלב הראשון כדאי שנשים לב שאנחנו, כולנו, נוטים להתייחס לסיפור שאני מספר/ת לעצמי כאמת אחת, כעובדה מוגמרת. ולא היא.

כי האמת היא שהסיפור שאני מספר/ת לעצמי הוא רק אפשרות אחת, מתוך כמה (לפעמים הרבה) אפשרויות.

אז השלב הראשון יהיה מודעות לעניין. פשוט לשים לב.

השלב השני יהיה לשאול את עצמי (שאלה רטורית) האם אפשר לראות את זה באופן/ בזווית/ בצורה אחרת? נוספת?

ואם ברור שכן, אז איך?

השלב הזה הוא קשה לעיתים ואפשר להיעזר בו בסביבה הקרובה, כאלה שאני יכול/ה לסמוך עליהם ושהם יראו לי אפשרות נוספת לראות את הדברים.

ובעיקר לדעת שזה "שריר" שניתן וצריך לאמן אותו ולהתאמן עד שזה "יושב" ואז אפשרי להפוך כל סיפור שאני מספר/ת לעצמי לכזה שיקדם אותי.